רקע:

קושי בתפקוד חברתי נובע ממספר מקורות אפשריים:

• לקות למידה המקשה על רכישת התפקוד המורכב הנדרש בתקשורת הבינאישית חברתית. 
• לקות בתחום התקשורת הבינאישית חברתית, כגון הטווח האוטיסטי ותסמונת אספרגר, המקשה על בניית תאוריה אודות החשיבה, הרגשות והצרכים של האחר.
• קושי נלווה למגוון ליקויי התפתחות רב מערכתיים כגון היפרלקסיה, SPD,לקות חברתית על רקע סביבתי.
• קושי רגשי המקשה להתפנות רגשית לאחר בתקשורת הבינאישית.

הקשיים בתחום החברתי דומים בכל המקרים: האדם אינו קולט נכונה את המסרים הכוונות והרגשות של האחר, אינו מצליח להביא בחשבון את הסיטואציה בה מתרחשת התקשורת הבינאישית, וכתוצאה מכך אינו מצליח להתאים את המסר לאחר.
חוסר מותאמות זה מתבטא במגוון רחב של התנהגויות: הערות פוגעות, חשיפה של פרטים אישיים ואינטימיים, עלבון או פגיעה כתוצאה מפרשנות לא נכונה של כוונות האחר, דיבור יתר על נושאים שמעניינים את המוען אך לא את הנמען, עיתוי לא נכון של פניה לאחר, ועוד.
אצל ילד צעיר הלקוי התפתחותית מתבטא הקושי בכישורים חברתיים גם בקשיים ביצירת קשר עין, בניגון מונוטוני או מוזר של הדיבור, ובוויסות לא תקין של עוצמת המגע, הקול, והרגש.
חוסר המותאמות בתקשורת מביא לתגובות שליליות מצד הסביבה. הלקוי בכישורים חברתיים נתפס כמוזר, כמסורבל, כפוגע, לפעמים כלא חכם. בעקבות התגובות שהוא קולט הוא חש זר ומבויש. הוא נכשל שוב ושוב בתגובות לא נכונות. כמוהו כעולה חדש בארץ זרה שאת שפתה, וחשוב יותר – את חוקי ההתנהגות הנהוגים בה – אינו מכיר.
הלקוי בכישורים חברתיים אינו משתלב כהלכה בחברת בני גילו, ובמקרים החמורים הוא מהווה מקור ללעג ולהתעללות.

עקרונות הטיפול בכישורים חברתיים ב"שיטת מלי קסלר":

1. הטיפול בכישורים חברתיים מתחיל ברכישת הכישורים הנדרשים לתקשורת הביניאישית הבסיסית – זו הנדרשת כשהמטופל עומד מול אדם אחר. רק לאחר רכישת התקשורת בין שני בני אדם ניתן להרחיבה לתפקוד בקבוצה.
2. המטופל צריך לרכוש ולחוות שלושה מרכיבים במקביל: 
   • את הכללים החברתיים – קרי את כללי התרבות הבינאישית בה הוא מתפקד. זהו ההגיון הפנימי של השפה החברתית: לומדים לשם מה מתנהגים, להבדיל מרכישת אוסף כללים של "עשה ואל תעשה". 
   • את הכלים הנכונים לתקשורת בינאישית – קרי את "השפה החברתית" -הנרכשת באולפן כשפה בעלת חוקים ודקדוק משלה.
   • את חוויית ההצלחה – הלמידה באולפן החברתי עובדת עבור המטופל ומאפשרת לו להשיג את מטרותיו. 
3. הטיפול צריך להיות הוליסטי ולהגיע לכל תחומי החיים, ולכן יכלול את ההורים ובמידת הצורך גם את הצוות החינוכי. 
4. טיפול מקביל בכישורים האחרים הלקויים – אלו הגורמים לקושי בכישורים חברתיים - באמצעות אנשי מקצוע נוספים כמו מרפאה בעיסוק, מטפלים בתחום הרגשי, ועוד.

מוטיבציה:

מה יוצר את המוטיבציה של הילד להשתתף באולפן החברתי וליישם את הנלמד בחיי היום יום?

1. הלימוד בשיטת מלי קסלר מבוסס כולו על הבנה של הילד. בדרך כלל חשים ילדים עם קושי בכישורים חברתיים שונים, לא מותאמים, מוזרים ונדחים. הם עצמם אינם יודעים לאתר את הגורמים לכך. מרגע שהתנהגותם מפוענחת ומובנת הם מרגישים שייכים ומותאמים יותר. 
2. הפעילות באולפן החברתי נבנית לפי כישורי הילד – דרך דיבור, משחק, משחקי תפקידים.. התכנים בהם עוסקים הם אלו המעניינים את הילד – גיבורי הטלוויזיה שלו, התחביב שלו, תחומי הקריאה שלו. הילד לא נדרש ללמוד חומר חובה חדש אלא משתמשים בחומר שממקד את התעניינותו גם כך. 
3. והחשוב מכל – הילד לומד להשיג את מטרותיו. אם הוא רוצה להעיר למורה שלו דבר מה לא אומרים לו שאין מעירים למורה, אלא מלמדים אותו כיצד נכון לפנות למורה מבלי לעורר את התנגדותה. אם הוא רוצה ליצור קשר עם חבר, מכוונים אותו לחבר שהוא בעל אופי והתעניינויות דומות ומלמדים אותו כיצד לנהל מפגש כזה. 

הילד מרגיש כי התרגול באולפן עוזר לו להיות גם מובן וגם קומפטנטי ומצליח יותר.

"שיטת השלבים – של מלי קסלר":

א. שלב ראשון:  הטיפול האישי באולפן לכישורים חברתיים- SLA SchoolTM :
"שיטת מלי קסלר" פענחה את הקוד של השפה החברתית דרך זיהוי מספר מוגבל של חוקי אב עיקריים. חוקי אב אלו מהווים את החוקה של הכישורים החברתיים. המתקשה בכישורים חברתיים יכול ללמוד חוקה זו בהדרגה, ובהמשך להבין ולתרגל את הנגזרות המדויקות הנובעות מחוקה זו, אלו כללי התקשורת הבינאישית.

לדוגמא:  ילדה בכתה ח' אומרת בכתה: 'אני הולכת להחליף תחבושת'.
הילדים בכתה צחקו ולעגו לה.
כשסיפרה הילדה להורים על הפגיעה הם כעסו ואמרו לה: 'לא אומרים דבר כזה לילדים'. הילדה הבינה שלא אמרה דבר נכון, אך התקשתה להבין מדוע, הרי סיפרה דבר אמיתי ואפילו מעניין. בהמשך תחזור ותעשה שגיאות דומות בתחומים אחרים.

כיצד מטפלים בכך באולפן לכישורים חברתיים- SLA SchoolTM ?
באולפן משתתפים הילד והוריו יחד. הילד וההורים לומדים את השפה החברתית, וההורים ממשיכים ליישם בבית את הנלמד.

הדיון שנערך באולפן בעקבות המקרה שלפנינו הוביל להבנה של חוק אב חשוב בשפה החברתית: חוק הפרטיות. לכל אדם ישנה פרטיות. פרטיות זו נוגעת לנושאים אישיים, לאזור מחיה אישי, לחלקי גוף פרטיים, ועוד. באולפן לומדים את החוק דרך התנסות.
הפרטיות מצטלבת עם חוק אב חשוב נוסף – מעגלי הקירבה. האנשים שהאדם פוגש בחייו מחולקים למעגלי קירבה. החל מן הקרוב ביותר – הוריו ואחיו, ועד לרחוקים ביותר – הזרים לו. לכל מעגל קירבה ישנה מידת הפרטיות שמתאימה לו. אם ילדה רוצה להחליף תחבושת היא יכולה לומר זאת להוריה – מעגל הקירבה הראשון - ולהיעזר בהם, אך היא אינה יכולה לחשוף פרט אישי אודות גופה לקבוצת בני גילה שהם במעגל הקירבה השלישי או הרביעי.
באולפן עובדים על הפנמה של מעגלי הקירבה במגוון התנסויות.

היעילות של השיטה היא בפשטותה:

בעוד שמספר הארועים החברתיים בהם הילד עשוי להתקל הוא אין סופי, ולא ניתן ללמד אותו מראש להתכונן לכולם, הרי שחוקי האב – כמו בשפה המדוברת – הם מעטים. כל חוק כזה מתפצל למספר חוקים המכסים יחד את כל טווח התקשורת הבינאישית. הילד לומד לזהות את הנתיב שבין החוק (במקרה זה חוק הפרטיות) לבין התוצאה ('לא מדברים עם בני כתה על מחזור', 'לא יוצרים קשר עין עם אנשים במעלית', 'לכל אדם יש מרחב אישי', 'לא שואלים מבוגר למה הוא שמן', ועוד ועוד).

מהן ההתנסויות באולפן? ילדים צעירים מתנסים בפעילויות מעשיות של תקשורת ומשחק. ילדים בוגרים יותר מתרגלים פעילויות דרך כרטיסיות, תמונות, המחזה ומשחק. אצל מבוגרים הלמידה היא דרך דיבור.
המשחק הוא כלי מרכזי בפעילויות האולפן. דרך התנסות במשחקים יכול המטופל ללמוד עקרונות ביניאישיים חשובים כמו למשל הערכה של כוונות האחר, 'לא בכוונה', 'הפסד לא עושה אותי פחות שווה' ועוד.

ב. שלב שני: התנסות ואימון בקבוצות לכישורים חברתיים:
הבנת חוקי התנהגות בחברה לבדה אינה מספיקה, רחוק מכך. כמו בחוקי מדינה כך בחוקים החברתיים: הלומד צריך לרכוש מיומנות בשימוש בהם, ולהרגיש שהם עובדים בעדו, שהם יוצרים לו תקשורת טובה בחברה ועוזרים לו להשיג את מטרותיו.
חוויה זו נוצרת בתחילה ב"אולפן" דרך התנסות הממחישה את העקרון. בהמשך צובר המטופל חוויות הצלחה תוך שימוש בעקרונות שנלמדו באולפן גם בבית וב "בקבוצת העבודה".

עבודה קבוצתית

הכלי העיקרי בשלב ב' של הטיפול הוא עבודה בקבוצה קטנה. לאחר שנרכשו המיומנויות החברתיות הבסיסיות במפגש הבינאישי האינדווידואלי , יש צורך ביישום בקרב קבוצה של בני גיל. האתגר הקבוצתי מורכב יותר עבור הילד, כיוון שהוא דורש עיבוד בו זמני של רצונות וצרכים של כמה חברים.
מאמנת קבוצתית לכישורים חברתיים עובדת עם קבוצת בני גיל בת 4-5 ילדים בפעילות משחק, משחקי קופסא ופעילויות ייעודיות שתוכננו במיוחד כדי להמחיש ולתרגל את החוקים החברתיים. הקבוצה פועלת כ"קבוצת חבר'ה" לכל דבר עם מערכת כללים ומחוות חברתיות כמו ציון ימי הולדת וקשרים מחוץ למפגש ההדרכה, הכוללים דואר אלקטרוני, מפגשים אחר הצהריים, ועוד.
במהלך הפגישות של הילד בקבוצה נמשכות פגישות ההדרכה האינדווידואליות עם ההורים. פגישות אלו מבוססות על הנלמד בקבוצת הילדים ועל המתרחש בבית.

הדרכת הורים

ההורים משתתפים בפגישות עם הילד וגם בפגישות נפרדות. בפגישות ההדרכה להורים מדברים קונקרטית: ההורים מביאים 'וידאו' - תיאור מילולי מדויק של התרחשות עם הילד. הארוע מנותח משתי זויות-

1.  'מה יש לנו פה בעצם?' - מה עובר לילד בראש, מה מקור הטעות שלו, מה היתה כוונתו המקורית ומה לא הביא בחשבון. ניתוח הארוע דרך הראש של הילד מעלה בדרך כלל אצל ההורה הבנה עמוקה מתוך הזדהות עם הילד.
2.  'ולכן!' - מהי התגובה הרצויה.

לפני שההורים יוכלו להגיב נכון הם חייבים לחוש שהם באמת מבינים את הילד מבפנים. ילד נכנס לבית ולא אומר "שלום". ההורים כועסים. מדוע הילד לא אומר "שלום"? הילד מצידו אינו רואה ב'שלום' דיבור אמיתי: זו לא שאלה, זו לא שיחה, זו לא העברת אינפורמציה. הוא תוהה מדוע הוא צריך להשתתף בטקס הלא ברור של אמירת "שלום". באולפן יוצרים לילד מושג חדש: "ווידוא קיום". בני אנוש צריכים ווידוא קיום. כשאומרים לאדם "שלום" כאילו אומרים לו "אתה קיים ואני לא מתעלם ממך". זו באמת לא שיחה, ובאמת לא תשובה לשאלה, ולכן עושים אותה קצר, כמו חותמת, וממשיכים הלאה.

ההורים מקבלים שעורי בית. שעורי הבית מותאמים לכישורי ולהתעניינות ההורים. הם לומדים לתרגל את הילד בבית שלב אחר שלב בדרך ליישום כללי ההתנהגות החברתית. בתחילת הדרך לומדים ההורים לכוון את ילדם באופן מירבי, כתזכורת למיומנות התקשורת שנרכשה באולפן. מאוחר יותר ההכוונה יורדת ומוחלפת ברמיזה קלה, ולבסוף ההתנהגות מופנמת במלואה ונשמרת כיוון שהיא כדאית לילד. הוא מרגיש מובן וחווה הצלחה בהשגת מטרותיו.

ג. שלב שלישי: תמיכה וחיזוק המיומנויות לכישורים חברתיים בחיי היום יום ובעיקר במסגרת החינוכית - בעזרת הדרכה וליווי של הצוות החינוכי:
בדרך כלל נדרשת גם הדרכה לצוות החינוכי. פגישת ההדרכה מבוססת על תצפית שנערכת בגן או בבית הספר. המחנכת מקבלת 'הקראה' של המתרחש בראשו של הילד בכתה – כיצד הוא מפרש את המתרחש, ומספר רעיונות מוחשיים לפעולה עם הילד. העקרונות שרוכש הילד באולפן ובבית מועברים ומותאמים לשעור ולקבוצה החברתית בה הוא שוהה בכתה.

טיפולים מקבילים

האולפן לכישורים חברתיים מלמד שפה חברתית. הקשיים שעומדים בבסיס הקושי החברתי דורשים לא פעם טיפול נוסף במקביל – ריפוי בעיסוק, תנועה טיפולית, רכיבה, טיפול פסיכולוגי, טיפולי שפה, טיפול בקשיי קשב ולמידה ועוד.