מטופלים מספרים
שיתוף חושף ממעמקי החוויה

19.1.14


 


לו יכולתי לדבר עם עצמי שלפני עשרה חודשים.. עם אותה אם שהגיעה למלי.. מיואשת..יחד עם בעלה, מותשים בסוף מירוץ של אינסוף טיפולים ואנשי מקצוע..


 


עשרות/מאות אלפי שקלים.. טונות של דלק וחיים שלמים בנסיעה מפה לשם בתקווה שאולי מישהו יוכל להושיט יד ולכוון.. אותנו, את אורי.
מישהו שיעזור לתרגם לאורי את החיים.. לתרגם לנו אותו.. לארגן מחדש את הנשימה.. את הקשר בינינו.. בינו לבין אחיו.. שלום במשפחה.. בבית ספר..
אם הייתי משוכנעת כבר אז.. או אפילו ארבעה, חמישה, שבעה חודשים אחרי שהתחלנו לרוץ בדרכים אליך מלי.. שבוע אחר שבוע.. באמצע שעות העבודה.. בלילות..למונש.. אם באמת הייתי מבינה שארגיש כמו היום ונגיע לכאלו תוצאות ושיפור משמעותי.. הדרך היתה קלה יותר.. ומן הסתם.. אף מועילה הרבה יותר..



בטח לא הייתי מבזבזת פגישות שלמות כדי להתווכח אתך שאת עדינה מדי, מסתובבת סחור סחור מדי, מרככת מדי, מורחת זמן.. לא היינו בוהים בך בשעמום.. בתימהון, בעייפות.. בלילות בהם נפגשנו בלי אורי. תוהים, אבודים: "אבל מה לעזאזל את מציעה שנעשה אתו?? מה השיעורי הבית האלה- איך עושים אותם? נראה לך שיכולים לדבר איתו ככה.. כמו שאת? הוא יצחק עלינו.. אין לנו בכלל כזה דיבור.. איפה.. כרחוק מזרח ממערב"
לא עשה את זה פשוט יותר, שהגעתי ממקום יודע, "מנחת קבוצות הורים בהסמכה, אשת תקשורת, אלופה בתקשורת בינאישית.. " מלכה של ממש. הניואנסים שלימדת בהתחלה בפינצטה היו כ"כ טריוואילים בשבילי, דוברת "ילידית" חריפה שכמוני..


כל הידע הזה בתקשורת, לא עזר לי עם הבן הצעיר שלי, נכשלתי לחלוטין ביצירת תקשורת יעילה, אפקטיבית איתו. וניסיתי.. או-הו כמה שניסיתי, בכל דרך אפשרית. ואם יכול היה ללמוד לבד, בין השורות, הרי שלא היה צורך בשום עזרה כמובן.
אך אורי שלנו, ילד מיוחד עם לקויות חברתיות וקשב וריכוז ולמידה, וגם קשיים רגשיים.. מסך גדול של ערפל סמיך הקשה עליו ללמוד תקשורת. הוא היה זקוק לתיווך אישי, צמוד וחם, מגורם בלתי תלוי. אדם מלא חיבה, אמפתיה והכלה שיוכל להיות עבורו מורה דרך בשבילי התקשורת המילולית והבלתי מילולית הכה פתלתלים ומורכבים..



וזה בדיוק מה שסיפקת לו מלי (ועדיין מספקת). יועצת המלך הנאמנה. אלופת העולם הבלתי נלאית ברזי התקשורת (כן, שמה אותי בכיס הקטנטן..). כמו ד"ר דוליטל מצאת את השפה הנכונה לתקשר עם ה"גור" שלנו. שפת ההומור- שזה מפתח הלב להתחבר אליו. עיניך שמנצנצות אליו בהערכה ואהדה.. הטעינו אותו באהבה עצמית שהיתה כ"כ חסרה לו..יד ביד קידמת אותו במשעולי השפה. כמו זקן השבט החכם שמעניק את הטוטם לחניך שלו.


אורי התחיל להבין קודים חברתיים.הוא עדיין צועד בדרך.. כמובן.. ותמיד יצעד. אך השק הכמעט ריק שאתו הסתובב, מתמלא בידע וכלים, הערפל מתפוגג לאט לאט ומתחיל להיכנס אור. אור מעודד.. מרגש. לכולנו.ואנחנו?


עשינו את חלקנו במאבק. עצם זה שנלחמנו להמשיך לבוא.. כנגד כל הסיכויים. עם ים של מאמצים והינדוסים בלו"ז של עבודה ומשימות.. להיות אצלך בארבע, או בעשר במונש..את הקרביים שלנו שפכנו אך לא ויתרנו, והיינו קרובים לוויתור כמה פעמים בדרך. אפילו לפני חודשיים.. התהליך הוא כ"כ איטי ומייאש לפעמים, כי זה ממש לחצוב בסלע... מזיעים המון בדרך.. ופתאום- בחודש וחצי האחרון אנחנו קולטים שזה פה.. הפסל מתחיל להתגלות.. חל מהפך!


אורי מתקשר עם חברים.. נקלט טוב בביהס. ובבית.. יש עם מי לדבר.. נוצרה שפה. השפה של מלי נכנסה הביתה. נוצר יחס יותר קרוב בינינו. מכבד. הוא מתייעץ אתנו בסגנון של השפה של מלי. מדהים.. מאיפה התחלנו ולאן הגענו. 


ובמפגשים הליליים שלנו יחד, קיבלנו עזרה שהיינו צריכים. הבאנו קשיים שעלו מולו, הבאתי תמלול של ויכוחים אתו בסימוסים.. קיבלנו כלים קונקרטיים איך להגיב, מה לעשות, סידרת לנו את החשיבה ההורית, את ההיררכיה במשפחה. קיבלנו חיזוק, כלים.. אוויר לנשימה.



למדנו לדבר דרך ה"קופסאות", לחפש את מאזן היוזמות והדרישות, להגיב בהתאם ו"פלוס פלוס כשצריך", לעזור לו לקחת אחריות (ולקחת פחות בעצמנו- אורי מתעורר עם שעון מעורר כבר כמה חודשים, מי היה מאמין?!) אורי למד איך להיות פחות needy ולתת מרחב. להתארגן מול חברים, לשים דד ליין בתיאום מולם. אנחנו "ממרקרים" את ההישגים, את המאמץ. גם אורי. בנינו קשר עם שפה משלנו.


השפה שלך מלי, שאת נלחמת ללמד את הזקוקים לה.
אם הייתי יכולה לכתוב לעצמי בתחילת ובמהלך הדרך הייתי אומרת: תמשיכי להלחם, יש תקווה, תני את כולך, אל תישברי, את במקום הנכון. תתעקשי להבין, לתרגל, יהיו תוצאות מדהימות. זה שווה. תילחמי, אל תברחי, תעשי. זה המקום.הפעם זה יקרה, לא תתאכזבי. את כבר לא לבד.
זה שווה הכל. גם כלכלית גם רגשית ומעשית.. זה גלגל הצלה. תתפסי בו חזק..
בהצלחה..


תודה מלי. שלא ויתרת ושהאמנת, באורי ואח"כ ..גם בנו חיוך


באהבה,
יעל מני

איך השיטה עובדת 1

 בננו, בן 14.5, עם תסמונת אספרגר, מטופל אצל מלי 4 שנים.




הגענו למלי בעקבות הרצאה בה הסבירה את שיטתה – ללמד את השפה החברתית כפי שמלמדים שפה זרה. השיטה נראתה לנו הגיונית והחלטנו לנסותה, במיוחד לנוכח אהבתו של בננו לשפות ויכולת הלמידה העצמית שלו שבעזרתה לימד את עצמו אנגלית.



מאז נוכחנו שהשיטה עובדת היטב, והפרקטיקה בהחלט עונה על הציפיות. מלי "מפרקת לגורמים" כל התנהגות חברתית ויודעת להרכיב ולנסח את החוקיות שבכל פעילות חברתית. את התוצאה - חוקים של השפה החברתית – קל ללמד את בננו, כי הוא מבין חוקים וחשוב לו לקיים את החוקים.
הגישה של מלי מתחילה בהבנת המטופל ונקודת המבט שלו. במקרה שלנו – ילד עם אספרגר – מדובר בילד אינטליגנטי, בעל יכולות קוגניטיביות גבוהות, אשר מתקשה בהבנת הרגשות וההתנהגויות של האחרים ונקודת מבטם. מלי מתייחסת לסיטואציה כמו למי שנחת בארץ זרה שהוא אינו מבין את שפתה, והיא מלמדת אותו את השפה – השפה החברתית. היא מכבדת את המטופל ולעולם אינה מתנשאת עליו. בדו שיח שלה עם המטופל היא מכוונת אותו להגיע למסקנות בעצמו – וכך הוא מבין ומפנים את החוקים הרבה יותר טוב מאשר כשמכתיבים לו את החוקים.



באולפן מוקדשת כל פגישה לנושא מסוים. לעתים הנושא של הפגישה יהיה על פי התכנון המוקדם של מלי, ולעתים הנושא ייקבע על פי צורך שהתעורר כתוצאה מאירוע שקרה. בתחילת הפגישה מלי מבקשת לשמוע מה עבר על הילד מאז הפגישה האחרונה ועל פי זאת היא קובעת את נושא הפגישה.
בפגישה אנו (בננו ואנחנו) לומדים חוק חברתי. חשוב להגיד כי גם אנחנו לומדים את החוק, למרות שאנו "יודעים" את החוקים באופן אינטואיטיבי, אולם רק אצל מלי אנו מקבלים אותם מנוסחים בצורה הברורה באופן קוגניטיבי הן לנו והן לבננו. לאחר הפגישה – בבית – אנחנו יכולים לתרגל עם בננו התנהגויות על פי החוקים שלמדנו, תוך כדי חיי היום יום הרגילים.
בדרך כלל, בהמשך הפגישה אחרי לימוד החוק, אנו משחקים במשחק שנבחר על ידי מלי ואשר קשור לחוק שלמדנו.



בקבוצה החברתית הילדים לומדים, תחת הדרכה, ליישם את החוקים החברתיים שלמדו ומתרגלים אותם. התכנים בפגישות של הקבוצה החברתית נקבעים גם על פי התכנים של האולפן ולעיתים התכנים באולפן נקבעים על פי התנהגות הילד בקבוצה החברתית.
בפגישות איתנו כהורים וגם בהתייעצויות טלפוניות כשמתעורר צורך דחוף, אנחנו מציגים את הקשיים שלנו והסיטואציות היומיומיות או החריגות שבהם אנו נתקלים, הן עם בננו והן באינטראקציות שלו עם אחותו ועם אחרים, ובהכוונתה ובהתבסס על עצותיה של מלי, שלא תסולאנה בפז, מאתרים היכן הכשל ומהי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הסיטואציה או הבעיה.


לאורך השנים הגיעה מלי לתצפיות במסגרות החינוך שבהם למד בננו (מסגרת משלבת בתוך כיתה רגילה), נפגשה עם הצוות ותרמה רבות להבנה של הצוות את הצרכים של בננו, ליישום פתרונות לקשיים שהתעוררו וגם להסב את תשומת לבנו כהורים לנקודות החוזק והחולשה של המסגרת על מנת שנוכל לפעול לשיפור מה שטעון שיפור.



מלי אינה נותנת טיפול רגשי, והיא מבהירה זאת מתחילת הדרך. לכן לאורך כל השנים בננו מקבל טיפולים רגשיים ממטפלים ייעודיים בנפרד מהלימוד אצל מלי. היא מוכנה – ומעוניינת – להיות בקשר עם המטפלים בבננו.

איך השיטה עובדת 2

ההבדל בין מלי לפסיכולוגים



רבים שלא ביקרו אצל מלי ודאי חושבים לעצמם שמלי היא כמו פסיכולוגית, רק בלי לעבור שבע שנות לימודים מפרכות. בתור מטופל לשעבר אצל פסיכולוג, אני יכול להעיד שזה ממש לא נכון. ההבדל העיקרי הוא שמטרתם של הפסיכולוגים היא לפתור בעיות שכבר קרו, והמטרה של מלי היא למנוע מהם לחזור.


התפקיד של הפסיכולוג הוא להיות בן זוג אידיאלי. הוא מקדיש לך זמן בו הוא עושה מה שאתה רוצה- משחק איתך, מדבר איתך או כל דבר אחר. אם משהו כואב לך- הוא שם כדי להקשיב. אם אתה מרגיש רע- הוא יעודד אותך ואם אתה חושש- הוא ישפר את הביטחון העצמי שלך ואם אתה מרגיש טוב הוא ישמח בשמחתך. גם אם יש לך בעיות בתקשורת, לא יהיה לו אכפת.


מלי, לעומת זאת, גם מייעצת. היא לא רק מדברת על הבעיות, היא גם מנסה למנוע את חזרתם. היא מסבירה מה צריך לעשות כדי שיתייחסו אליך טוב יותר במקום לגרום לך להרגיש בסדר עם עצמך גם אם לא מתייחסים אליך טוב. חשיבותו של הפסיכולוג גדולה, במיוחד במקרים שיש בעיות בביטחון העצמי, אבל הוא רק מכבה שריפות ולא מונע אותם.כדי להמחיש, ניקח לדוגמא גבר בעל קשיי התמצאות במרחב, שנוהג במכונית לצד אשתו. הגבר מתוסכל מכך ששוב הוא לא יודע את הדרך. אם אשתו היא פסיכולוגית, היא בוודאי תאמר לו שזה לא נורא, שבסוף הוא יגיע ליעד ושהוא לא צריך להיות מתוסכל בגלל זה.אם בעלה ירצה, היא תחליף את נושא השיחה לנושא יותר נעים. בנוסף, היא גם תזכיר לבעלה את כל היתרונות שלו. כל זה טוב ויפה, אך לא עדיף שהיא פשוט תגיד לו: "כדאי שתפנה בבן גוריון שמאלה לשדרות טרומפלדור, תמשיך ישר עד שתעבור שני רמזורים, תפנה שמאלה לאיפה שיש סניף של מקדונלדס, ולא רחוק משם תראה בית יפה עם חצר גדולה שכתוב על הדלת שלו קבלה בחברה, זה היעד שלך"?

איך השיטה עובדת 3


כל הורה עובר דרך השלבים שבהם מסבירים לילדים מה נהוג ומה לא בחברה, עניני פרטיות בהתחלה, נימוסים, דברים שחושבים אבל לא אומרים, טקט, להיות גם מנומס, גם ישר וגם לא פוגע. בדרך כלל הלימוד נעשה תוך כדי החיים הערה כאן הערה שם, והילד לומד.
אז לא תמיד. וכשמגלים שהילד מועד שוב ושוב ומדבר על דברים פרטיים בפורום לא מתאים ומביך את כולם, או מדבר גלויות ופורס את האמת מול כולם גם כשהיא פוגעת, מנסים לנסח לו את הכללים באופן ברור כדי לעזור לו, או אז מגלים שזה מאוד מאוד מסובך. וזה שהרוב לומדים את התורה הזו "מהאויר" לא עושה את המלאכה לפשוטה בכלל.



התחושה היא שמגיעים למבוי סתום. יש כאן משהו שאף אחד לא מלמד – כי כולם לומדים בלי שילמדו אותם, אבל כשמישהו מתקשה ללמוד – מאוד מאוד קשה להכין תוכנית לימודים לתחום.
כאן נכנסת מלי והשיטה שפתחה.
בכישרון נדיר, מצליחה מלי ליצור סכמות ברורות ולא מורכבות מדי של סיטואציות חברתיות, והפרמטים החשובים בכל סיטואציה לקבלת ההחלטה איך נכון להתנהג. סוף סוף יש תוכנית לימודים, יש עזרים, יש חוקים ויש היכן להתאמן בכללים.
ויש גם ערך נוסף, "תופעת לואי" נהדרת – הילדים שלנו מבלים שעה שבועית עם קבוצה של "חברה" , כמו שמלי קוראת להם, שתומכת, מקבלת, ונהנית ביחד.


בקבוצה הזו מצא הבן שלי את החבר הכי טוב שלו, חבר אמיתי. חבר כזה, שבן אחר שלי אמר לי – אני מקווה שיום אחד יהיה גם לי חבר כמו לאחי.

החוויה שלי עם מלי – סיפורו של האספיון העליון

 


 


בכל הספרים והמאמרים , וכל אנשי המקצוע, גם המתחילים, יודעים להגיד שהמאפיין הבולט של בעלי תסמונת אספרגר הוא מוגבלות בתחום הכישורים החברתיים. זה הדבר.
לכן בנוסף לכל שאר הטיפולים הנדרשים ,החשוב ביותר הוא הקניית כישורים חברתיים.
What a nice catchphrase ועל זה נאמר – קל להגיד קשה לבצע.
מי יודע מה זה כישורים חברתיים? תפקיד ההורה , כך הונחינו ,חשוב ביותר!
כן וגם קלינאי תקשורת וקבוצות חברתיות – הם מתעסקים בדיבור הם בוודאי ילמדו את הילד שלך איך לדבר עם ילדים ואז יהיו לו חברים. מי יעזור לילד שלי לרכוש חברים?מי ילמד אותו להשתלב בעולם?
האם אני יודעת? האם לי יש חברים? איך רכשתי אותם?



בבית הספר אמונות על הנושא מורת השילוב ומדריכת הPDD. הן החליטו ללמד את הילד המחונן שלי איך להזמין חבר למשחק. בעזרת דמויות קומיקס ומגוון משפטי פתיחה אפשריים .האם הן יודעות? האם מישהו פעם מצא בת-זוג בעזרת ספרון של משפטי פתיחה?
הגדילה מנחת הפידידי שלנו כשהנחתה את המורות לאמר לו לא לנהום כי דובים נוהמים ואילו אנחנו האנשים משתמשים במילים כדי להביע את רצוננו. זה בדיוק מה שצריך היה לאמר לאספי הפטפטן שלי ,שלא סותם את הפה ומדבר בביטחון וחופשיות עם כל אחד- שאנשים משתמשים במילים.
ולבעל הידיעות המופלגות בכל נושא ממלכת החי- שדובים נוהמים.



אספיינו היקר והאהוב נדד בין כל הטיפולים הרשומים בספרים, פיסיוטרפיה,הידרותרפיה,פסיכותרפיה,
טיפול בדיבור, קלינאית תקשורת , מרפאה בעיסוק ,מרפאה בתנועה, מרפאה בסוסים מרפא בקראטה. וכמובן קבוצות חברתיות. אחחח הקבוצות החברתיות. שם הוא ילמד את הקצ'פרייז הנחשק החסר לו – כישורים חברתים.
בכל מקום נדרשנו אנו כהורים לספר קצת על הילד,ועלינו, ועל הטיפולים ,ועל מה בעצם חסר לו אם הכל בסך הכל בסדר והוא ילד מקסים. מה בעצם חסר לו? שעה או שעתיים או שלוש להבנת הרקע. ועוד 5,6,7 פגישות ליצירת קשר. לבנות אמון. הבנה הדדית.
הוא מטעה אמרנו. הוא חכם, הוא יפה, הוא חברותי, הוא טוב לב( מה באמת? אבל כתוב...), הוא מצחיק( חוש הומור...?אולי הוא לא...?) , יש לו דמיון פורה ( מה באמת? אבל כתוב...), אבל משהו לא מסתדר לו עם העולם.



כן. כנראה שהעולם הוא הבעייה. ולא הוא. בגלל זה לא טוב לא. בגלל זה הוא כועס, מדוכא,תוקפני,בודד,לא לומד,לא מבלה. צריך לשנות את העולם.
כל כך הרבה דיברנו והנחינו ותרמנו מידע . בכל מקום הרגשתי שאני צריכה להסביר למטפל עוד קצת. להנחות אותו בדיוק ואז הוא יבין את הבעייה הספציפית של האספיון .
בכל הטיפולים למיניהם היתה לו ולי הרגשה שיורים מסביב. מחטיאים את העיקר. חלקם נכנסו ראש בראש למאבקי כוחות מתסכלים וחלקם מוקסמים מידיעותיו ומהקסם האישי השופע שלו, מתאימים את עצמם אליו נטמעים באישיותו הכובשת מאפשרים לו לפרוק ולפרוק ולפרוק , כי אז אחרי שיפרוק ויבטא הכל בטח יעבור,או לפחות הוא ירגיש טוב יותר כשיצטרף לחינוך המיוחד ויגור בהוסטל. מקסים ושובה לב אך רחוק מעיני העולם הנורמטיבי. נבוא לבקר. מרוב שפרקנו התפרקנו.


ואז פגשנו את מלי.


חשדניים כרגיל אך מלאי תקווה ומוכנות. כמה פגישות הפעם נצטרך לממן עד שעכשיו יבינו מי זה איל , מה חסר לו ומי אנחנו ומה אנחנו צריכים. ?


מהפגישה הראשונה שלנו מלי אמרה לי לסתום. היא אמרה לי אני יודעת למה את מדברת כל כך הרבה. סתמי. למדתי לסמוך עליה. טוב מהפגישה השנייה.
האספי שכולם נסחפו לתוך עולמו ,בו היה מלך בכל הטיפולים , נסחף לתוך עולמה בהכנעה לא אופיינית.
לא בדיוק ידענו לתוך מה אנחנו נכנסים. סוג של קלינאית תקשורת משוכללת? טיפול פסיכולוגי? ייעוץ והכוונה ללקויי הורות? מה תפקידינו בפגישות? צופים ומבקרים? משתתפים ולומדים?
אז ככה. עבורינו מלי הפכה לסוג של מאמנת. מאמנת לחיים אבל לא רק לחיים עם אספי." חסרים לו פרקים " היא אמרה על איל. ומסתבר שגם לנו, ולא מעט. וכמו כל מי שלמד נגינה לבד כמה שנים ואחר כך מצא את עצמו לומד עם מורה מכיר את ההבדל בין לחלתר נגינה לבין להבין את המוסיקה. עד הסוף. כך אני מרגישה שמלי עושה לנו בקשר לחיים. כן כן לחיים בכלל. מסתבר שכל העניין הזה עם החיים מבוסס לגמרי על תקשורת....



התחושה העיקרית שלי בעבודה איתה היא של מנוחה. הקלה. במקום לנסות כל הזמן להבין ,לנחש ,להמציא ניסוחים ברורים כדי להסביר לכולם מי הוא האספיון העליון ומה הוא צריך ומה צריך לעשות – פתאום אני נשענת לאחור ולומדת. מישהו אחר עושה את העבודה ומלמד.
ואשכרה מתבצעת למידה. מסודרת לפי פרקים ונושאים.
כל פרק נטמע תוך דקה ופועל כמו אנטיביוטיקה – אם זיהית את החיידק הנכון כל מה שצריך הוא לתת את התרופה הנכונה. לא צריך להתאמץ להבריא. אפילו לא צריך לזכור איך קוראים לה....
גילתי שהמוח של האספיון פועל כמו מחשב. מרגע שהתקנת את התוכנה החסרה – הוא מרים רגל –הופ נעשה עדכון , והעסק עובד.



מלי אומרת דבר מאוד פשוט: כבלשנית היא חוקרת שפות. ( אני מניחה שמצטיינת. אינטלקט לא חסר) היא חקרה את השפה החברתית על מבניה וחוקיה הרבים. השפה הזו שרובנו רוכשים כתינוקות ופעוטות, באופן אינסטינקטיבי מונחלת לנו על ידי הסביבה בלי מאמץ. לאספים היקרים חסרה התוכנה לקליטה מולדת אינסטינקטיבית של חוקי השפה – מבנה,דקדוק,אוצר מילים ותנועות, דרכי שימוש. כל חוברת ההדרכה למשתמש. חלקינו עובדים עם תוכנה טובה יותר חלקנו פחות. להם אין. באה הטכנאית- ומורידה את הקבצים המתאימים , ולאספי נותר לעדכן את המחשב ולהשתמש...
אבל חוץ מהרעיון הפשוט והמופלא מגיעה הטכנאית עם שפע של כישרון, חדות אבחנה, הומור, עזרים טכנולוגיים משוכללים, אומץ והכי חשוב – יודע הרועה נפש כבשתו אותה מוביל למרעה.
וכמובן עם הקבצים המתאימים להתקנה אותם היא פיתחה בעצמה.גם טכנאי טוב לא יעזור בלי התוכנה...



אנחנו רק בתחילת הדרך והשינוי הוא עצום.
כמו שלווה קוסמית ירדה על האספיון כאילו שינינו תרופה ( אין שינוי. ריטלין LA 30 ).
אותה תגובה מגיעה מכולם- מורים,הורים של חברים,מדריכים והורים בפועל....כמה האספי רגוע.
משפט מהפגישה האחרונה הבהיר לי למה אספיון נמשך כל כך לספרי פנטסיה ומציאות בדיונית – מדובר בעולמות דמיוניים עם חוקים אחרים ולכן המאפיין את הז'אנר שתמיד יש דמות שמסבירה את החוקים. בכל ספר מדע בדיוני, דמיוני ואפילו בסיפור שאני כתבתי יש הסברים מפורטים על איך העולם הזה עובד. מי נגד מי. מה צריך כדי להצליח. מה הוא האויב.
והנה בעולמנו הבנאלי באה מלי ומסבירה. העולם שלנו עבורו הוא עולם בדיוני ומלי היא הדמות המעבירה את חרב הקסמים – את הסודות הדרושים לגיבור על מנת להשתלב בעולם החדש ולנצח במערכה.
ואיל יושב כמו גיבור-על בעולם הזר והלא מובן, יושב עם החכם הסיני הזקן במערה חשוכה מול האח ובולע את כל הידע בצמא.
לדעתי זה מקור השלווה של אספיון.
לא רק שקיבל כבר די הרבה חוקים שהפכו את העולם למקום מאיים פחות, מובן יותר, גם ניתנו לו כלים שיוכל לבחור להשתמש בהם אם ירצה לנצח, וגם, הוא יודע, שיש מקום בו אפשר לקבל תשובות. לא מקום להתפרק לפרוק, להתאמן ולרסן. מקום סודי , עם תיבת אוצר , ושומר האחראי על המפתח ולו ניתנה הזכות לקבל את התשובות.



המשך יבוא....


 


 

הבנתי מה קיבלתי

 


מלי היקרה


 


בקביעות ובאדיקות הגענו למפגשים השבועיים, פגישה אחת אנו ההורים ופגישה אחת עם האוצר, כך שבוע רדף שבוע במשך כשנה וחצי.
בפגישות למדנו על מעגלי קרבה, קבוצות בחברה (לוויאן, theam, shering וכו'), כללי אורח מארח ועוד.


המפגשים היו מעניינים, ענייניים ועשירים בתכנים חשובים,
בה בעת היו מהנים ועוצמתיים בחוויה הרגשית (דבר והיפוכו שאפשרי אצלך).
בסיום כל מפגש, באופן קבוע, כשאנו עומדים ופנינו ליציאה, מופרח לאויר מאחד מאיתנו (אותו אחד) המשפט "היום המפגש באמת היה חשוב!!!"
והמשפט שלך שבא באופן קבוע אחרי זה "בניגוד לשבוע שעבר".
למרות שלעיתים חשנו תסכול ולפעמים לא רואינו התקדמות, ידענו והרגשנו שאנו רוכשים כלים מעולים להתמודדויות היום יומיות ותרגלנו את הכלי החדש שרכשנו.


ואז נסענו שלושתנו לחופשה משפחתית בחו"ל, חופשה של שלושה שבועות שהם 22 ימים שהם....
3 שבועות ביחד יום יום, שעה שעה... מהבוקר עד הבוקר שלמחרת. מרגע היציאה לכיוון שדה התעופה ועד לחזרה כעבור שלושה שבועות, שלושתינו ביחד. בבוקר קמים, מתארגנים לארוחת בוקר, נוסעים ביחד לטיול, מטיילים ביחד, אוכלים ארוחות צהריים וערב ביחד, חוזרים למלון ביחד, מתארגנים והולכים לשון – באותו חדר, הכל ביחד –זה בכלל לא פשוט!
אבל אנחנו היינו עשירים, עשירים בכלים שציידת אותנו.
ידענו להכניס את מפלצת האכזבות, ידענו לתת מרחב אישי אחד לשני, ידענו לספור 1,2 בלי שלוש, ידענו איפה ה-deal barker וידענו עוד מלא דברים שעזרו לנו לחייך בשלושת השבועות הללו ולתרגל יום יום את שלמדנו אצלך.


 



היום, כשאני כותבת לך מכתב זה, אנו יודעים שללא המפגשים השבועיים וללא הידע שרכשנו, לא היינו מסוגלים לסיים את הטיול ללא שריטות וצלקות.
בזכותך הטיול זכה בהצלחה, יש לנו חוויות מדהימות וחשק לעוד.


מלינקה
יום יום אנו מודים לבננו (יקיר לי) שבזכותו אנו נעשים אנשים טובים יותר
ולך אנו מודים, שבזכותך אנו הורים טובים יותר
תודה, תודה, תודה.
אוהבים