שאלות ותשובות
ילדי ילד רגיש וביישן, כמעט בן 4.5 תלמיד בגן טרום חובה.

ילדי ילד רגיש וביישן, כמעט בן 4.5 תלמיד בגן טרום חובה. הוא מקשיב היטב לגננת ונחשב לילד חכם, ממעט להשתתף בציורים ויצירה. הגננת סיפרה לי שהוא ניגש לכל מבוגר שנכנס לגן ומחבק אותו. אני רואה בזה תכונה של נאיביות ונחמדות, אבל לא בטוחה שזה עדיין בסדר לגילו וגם הגננת חושבת שילד בגילו צריך להסתייג מזרים ולא לגשת לכל אחד. מה עמדתך בנושא, האם מדובר בקושי בהבנה חברתית?



תשובה


תודה שפנית אלינו. אכן הנושא עוסק בהבנה חברתית, אך בגילו של ילדך בדרך כלל לא מדובר בקושי, אלא בנושא בין אישי שהוא עדיין צריך ללמוד ולחוות. הנושא נקרא מעגלי קירבה. זהו אחד הנושאים המרכזיים הנלמדים בדרך כלל באופן ספונטני במהלך ההתפתחות, וכאשר קיים קושי הוא יכול להירכש באולפן לכישורים חברתיים. עלייך להסביר לילדך בשפה שמתאימה לגילו שרק במעגל הקרוב ביותר אפשר לפרוץ בחופשיות למעגל המרחב האישי של האחר. על הילד לאתר האם האדם אותו הוא מחבק שייך או לא שייך למעגל הקרבה הראשון (הורים, אחים) ובמשפחות מסוימות גם מותר לחבק בחופשיות את המעגל השני (קרובי משפחה וחברים אתם נפגשים על בסיס קרוב ויום יומי). אם אינו שייך אין לחבקו. במה כיוון זה שונה מהאיסור הכללי 'לא נגשים/ מחבקים אדם זר? בכך שאיני מסבירה לילד מה לא לעשות, אלא אני מסבירה לו כיצד ידע מה כן לעשות, מה נקודת ההסתכלות של האחר, המחובק.


מלי

שאלתי היא לגבי הקבוצות שאתם מקיימים לילדים

שאלתי היא לגבי הקבוצות שאתם מקיימים לילדים. קראתי באתר שמדובר בקבוצות לכישורים חברתיים. בננו משתתף בקבוצה כזו מתחילת שנת הלימודים ועדיין אנחנו לא רואים הבדל. הוא הולך ברצון ויש אולי שיפור במצב הרוח שלו אבל לא בהתנהגות החברתית. מה מייחד את הקבוצות שאתם מקיימים? האם אתם יכולים להציע גם יישום? אקווה שהברור לא מפריע לכם, פשוט קשה לנו. ההורים.




תשובה :


הקבוצות בשיטתי הן שלב המשך של האולפן. המשתתפים (לא ציינת גיל) מגיעים לקבוצה לאחר שחוו את האולפן, והעבודה בקבוצות עוסקת ביישום מתקדם של הנלמד, לא בלמידת עקרונות בסיסיים. אם נמשיך את האנלוגיה של האולפן הדבר דומה לעולה חדש שלמד את השפה כבר בחו'ל, וכשהוא מהגר הוא חווה מיד אינטראקציה בשפה החדשה. הוא מצליח מהתחלה. הקבוצה נבנית כקבוצת חבר'ה. נוצרת קבוצה חברתית אמיתית עם קשרים מעבר למפגש הקבוצתי. אחד הדברים שמאפשרים זאת היא העובדה שהקבוצות אינן נבחרות על בסיס 'מה לא בסדר איתי' אלא על בסיס 'מה בסדר איתי' – מה תחומי העניין של הילד, מה רמת ההבנה שלו, ומהם כוחותיו החברתיים. כולם באים עם רקע דומה של התקדמות באולפן, לכולם עולם מושגים שכבר עבד עבורם, ולכולם רמת מוטיבציה גבוהה יחסית. כך הקבוצה הומוגנית ככל האפשר והרקע הדומה מאפשר יצירת חברויות אמתיות. הקבוצה מלווה בהמשך עבודה אינדווידואלית באולפן, אם כי במינון נמוך. הילדים ממשיכים לבוא עם הוריהם למפגש חודשי מחוץ לקבוצה. העבודה באולפן מתייחסת לחוויות של הילד בקבוצה ומרחיבה את התחומים הספציפיים הרלוונטיים לילד. העבודה מותאמת לכל ילד אישית: כל ילד עם הפרויקט שלו, כל ילד עם מקורות המוטיבציה שלו. מלי

אני מקווה שתוכלי לענות לקושי שמטריד אותי

אני מקווה שתוכלי לענות לקושי שמטריד אותי ומרחיק אותי מביתי. עמית (לא שמה האמיתי) בת 11 ילדה מקסימה לומדת בכתה רגילה, אובחנה כילדה עם תסמונת אספרגר קלה. אני אישית איני בטוחה בכך כיוון שהיא לומדת טוב ומסתדרת בכתה עם בני גילה. הקושי שלי הוא בבית – היא ממלאה את האוויר בדיבור כמעט אין סופי. היא יכולה להתפרץ לדיבור של אחרים ולספר משהו אחר אסוציאטיבי לחלוטין. היא יכולה להתחיל לספר לי על תכנית טלוויזיה שלמה מבלי לשאול האם אני רוצה בכך, ומבלי הפסיק, ואם אני מפסיקה אותה היא מוחה. היא נשמעת טרחנית ואני פוחדת שיתפתח כאן מקרה של 'זאב זאב' -כשיהיה לה משהו חשוב לומר אף אחד לא יקשיב לה. אשמח לעצותיך.


 


תשובה


 


אמא של עמית, את מתארת ילדה שמרבה לדבר ולא שמה לב לתגובת האחר. היא שקועה בתוכן שלה, ולא קשובה לך. אחד הפרקים החשובים באולפן לכישורים חברתית הוא היחסים בין המוען לנמען, וכדי ליצור יחסים כאלו על המוען לקלוט את פניות הנמען לשיחה ואת תגובתו השוטפת. במקרה של בתך ישנם שני פרמטרים של דיבור לא מותאם: 1. היא מגזימה בכמות הדיבור היא מרבה לדבר ומציפה את סביבתה בדיבור. במקרה זה עלינו לאתר את הסיבה הבסיסית לכך, דבר זה קשה לעשות במייל כיוון שעלינו לנסות לברר מה המקור הבסיסי לדיבור היתר. יש ילדים בשבילם 'אני מדבר משמע אני קיים' כלומר אני צריך להראות עצמי כדי שירגישו בי. אחרים חשים שאם יש שקט הם 'נעלמים', כלומר מאבדים את חשיבותם. ילדים אלו מתרגמים שקט ל'לא אוהבים אותי' ולכן הם מבקשים לתחזק את השיחה כל הזמן. 2. היא לא מתאימה את איכות הדיבור לצרכייך. היא לא מתייחסת לכמות הדיבור שאת מוכנה לשמוע. לסעיף הראשון אני מלמדת את תלמידי האולפן החברתי כי במעגל הגיל הקרוב אליהם כלומר בני גילם, הם יכולים להעסיק בדיבור את הקבוצה רק בחלק יחסי מן הזמן, בהתאם למספר המשתתפים בשיחה. במרחק שתי קפיצות קדימה מקבוצת הגיל שלה נמצאים המבוגרים, וכאן רמת הדיבור הנוחה, המתקבלת, של ילד בחברת מבוגרים היא כשישית מהזמן. אלו כללי הבסיס. לאחר שבתך תלמד להשתמש בהם תוכלו לעזור לה להחליט באלו נסיבות היא חורגת מהם. חשוב לי מאד להתאים לכל ילד את הפניה האישית, את ההצעות שמתאימות לו במיוחד. כדי להתחבר בדיוק אליה אני צריכה לדעת אלו נושאים מעניינים אותה, ומה הצרכים שלה – אז אוכל להתאים את הצעותי כך שיעוררו בה מוטיבציה. כללים שאינם מותאמים אישית אינם עובדים. לסעיף השני אני מלמדת את תלמידי האולפן החברתי שישנם שלושה סוגי דיבור לאחר: הקצר – משפט אחד לקוני הממצה את הנושא. בינוני – מספר משפטים המרחיבים את הנושא. ארוך – כל הזמן שתרצה. אחר כך אנחנו חווים יחד את התוצר הטוב של כל אחת מדרכי הפניה, והילדים רואים כיצד פניה מתאימה לאדם עובדת למענם ומשיגה תגובות טובות. אשמח לשמוע עוד פרטים כדי לדייק את תשובתי מלי.

זהו ילד נבון אך עם התפרצויות בשל תסכולים

מלי שלום. אני אם לילד בגן טרום חובה. זהו ילד נבון אך עם התפרצויות בשל תסכולים. שמתי לב שההתפרצויות שלו הן כאשר נדמה לו שאנחנו צוחקים עליו והוא נבוך מכך. האמת שאנחנו אוהבים אותו מאד ולא צוחקים עליו, אלא מעריכים אותו. אבל כשאנחנו מחייכים מחכמות שהוא אומר ומתמוגגים מהידע שלו הוא תופס זאת כעלבון. ובאמת לפעמים יש לו יציאות מצחיקות כמו למשל שהוא רואה אותי בוכה בסרט, ואומר אבל את גדולה את לא מבינה שזה לא באמת? האם נראה לך שמתאים לעבוד אתו והאם זהו גיל מתאים? מה גיל ההתחלה של העבודה באולפן? גליה ד.


 


תשובה :


גליה שלום. ממכתבך קשה לדעת האם ילדך מתאים לאולפן. יתכן שהוא פשוט מתוסכל בקלות ויתכן שאתם אכן באמת מטעים אותו כשאתם צוחקים מדבריו. השאלה כמובן מהן ה'חכמות' שהוא מפיק, והם יש בהן שגיאות חברתיות. הדוגמה שנתת עונה במידת מה לקריטריון של אי הבנה חברתית, אבל בגילו הוא אמור לעשות שגיאות כאלו. באשר לגיל ההתחלה – ניתן להתחיל באולפן לכישורים חברתיים באיזור גן חובה. שיתוף הפעולה הנדרש באולפן דורש שפה פעילה למשחק ולשיחה, ולכן אם הילד אינו בעל שפה פעילה, כזו שמאפשרת לו לספר על ארועים חברתיים שקרו לו ולשוחח תוך משחק, אני מעדיפה שיעבוד עם קלינאית תקשורת עד לרכישת שפה, ואז יגיע לאולפן. היו מספר מקרים של הורים שהגיעו אלי, העריכו שהילד לא מוכן לטיפול ועבדו אינטנסיבית עם קלינאית תקשורת. הם חזרו לאולפן אחרי מספר חודשים, ונראה שצדקו, כי השפה עזרה לילד מאד בטיפול. באשר לילדך מן הדוגמאות שאת מביאה מובן ששפתו מפותחת ומבחינה זו יוכל להתחיל אולפן בקרוב אם אכן יתאים לכך. מלי

אני מקווה שתוכלו לענות לשאלה שמטרידה אותי ואת אשתי

שלום רב, אני מקווה שתוכלו לענות לשאלה שמטרידה אותי ואת אשתי, אודות בננו בן ה -10. הוא ילד רגיל, לומד טוב, אחראי, ועוזר לאחותו הקטנה. אבל הוא מפסיד כל הזמן חברים בגלל שהוא לא מתחשב בהם, מתחרה בהם ומשפיל אותם כשהם מפסידים במשחק, ולא מוכן להתחלק בדבר. אשתי אומרת שהוא עם קשיים חברתיים כי אינו מבין את הצרכים של האחר, ואני מאמין שהוא פשוט 'סוציומט', כדאי לו שלא להתחשב באחר, ולמען האמת הוא די דומה לי. עני לנו מה ההבדל בין 'סוציומט' לבין ילד עם קושי חברתי.


 


תשובה :


השאלה מורכבת. ראשית אחדד את השאלה – אתם שואלים האם ניתן להבחין בין קושי חברתי על רקע תקשורתי, לבין קושי חברתי על רקע רגשי, כלומר שהילד פשוט לא מוכן להתחשב באחר. התשובה עולה בדרך כלל במהלך העבודה, כיוון שהתמונה ההתנהגותית דומה בשני המקרים. אם הילד רוכש באולפן את הכללים החברתיים ואת מרכיבי השפה החברתית ועדיין אינו מתחשב באחר, נראה שהוא בוחר שלא להתחשב באחר מתוך צרכיו הרגשיים. לעומת זאת אם הילד מגלה קושי להתחשב באחר מתוך אי הבנה של האחר, הרי שברגע שילמד את ההיגיון של הצרכים של האחר סביר שיתחיל להשתמש בהם. דוגמא: אחד הילדים שאני מטפלת בהם הוא ילד נבון ונראה לכאורה שיודע את הכללים החברתיים. אבל הוא מטעה: הוא למד אוסף של כללי התנהגות, אבל אינו מבין את ההגיון התשתיתי שמאחריהם. למשל הוא יודע שאסור לעבור את קו האמצע של השולחן אותו הוא חולק עם ילד בכתה, אבל כיוון שאינו מבין מדוע, הוא חש שזו גחמה שבאה להגביל אותו. גם אם זו גחמה של רבים הוא חש שהיא מרגיזה אותו. ברגע שלמד והבין את חוק הפרטיות ירד הכעס שלו והכלל אודות חלוקת השולחן נהיה הגיוני. זה ילד עם קושי להתחלק עם האחר על רקע קשיי תקשורת. מלי

בני רק בכתה ג' וכבר התאהב נואשות

בני רק בכתה ג' וכבר התאהב נואשות וסופג מפח נפש: הוא התאהב בסייעת צעירה הנמצאת בכתתו. לא מפסיק לדבר עליה בבית, כותב לה פתקים אישיים, הולך אתה לכל מקום, מחפש נושאי שיחה, מציע לעזור לה לסחוב את התיק. הסייעת שמאד אוהבת ומעריכה אותו מתייעצת איתי כיצד להגיב. היא לא רוצה לדחות אותו אבל הוא מעיק עליה, ממש 'נמרח' עליה פיזית, ולדבריה הוא גם מתחיל לעורר צחוק בקרב כמה מילדי הכתה ששמו לב לתופעה. כיצד להרגיע אותו מבלי לפגוע בו? מבקשת תשובה מהירה, אמו המודאגת של אופק.


 


תשובה :


לילדך הזדמנות מצוינת לחוות 'דחייה בלי נבוט בראש', כלומר לקבל 'לא' שירגיע ויארגן אותו מבלי להרגיש שחרב עולמו. הוא התאהב, אבל לא בבת הגיל הנכון. על הסייעת מוטלת המשימה העדינה להבהיר לו את טעותו מבלי לפגוע בו. היא צריכה לעבור להתנהג אתו 'פוליטיקלי קורקט'. לא לדחות אותו אך להתייחס אליו כמו דמות בוגרת, סמכותית. למשל אם היא רוצה להזמין אותו לבוא עם הילד שהיא חונכת לכתת העשרה, לא תגיד לו 'אני מזמינה אותך' אלא 'אני ארשה לך לבוא עם עדי לכתת העשרה'. אם הוא 'נמרח' עליה, תוכל להגיב בחיבוק קל וקצר, חיבוק קורקטי עם חום, ולשלוח אותו לפעילות. חשוב שלא תדחה אותו או תנטוש את הקשר אליו, אלא תהפוך אותו לקשר של מורה מבוגר לילד. אם מושא האהבה של ילדך הייתה בת כתתו והיא הייתה רוצה להרחיק אותו, אין ספק שיכול היה לקבל דחייה חזקה פתאומית ומוחלטת. במקרה של הסייעת יש לו הזדמנות להדחות בצורה מבוקרת, ולהישאר בחיים. הוא ירגיש שחווה אהבה מצד אחד ודחייה הדרגתית מצד שני ונשאר בחיים. זהו חיסון מפני דחייה שאינו מבייש אותו. מלי.

מדוע חשוב לך ששני ההורים יהיו נוכחים באולפן?

מדוע חשוב לך ששני ההורים יהיו נוכחים באולפן? נראה לי שזו דרישה שתטרפד טיפול אצלנו כי בעלי לא מכיר בקושי ומכריז על עצמו כמי שלא מוכן לטיפולים של דיבור 'נפשי'.


 


תשובה :


הטיפול באולפן הוא שבועי. היישום יום יומי, שעה שעה. כל הרעיון הוא שכל המערכת רוכשת תשתיות דומות ומעבירה אותם לילד. החוויה של יישום מוצלח של כלים חברתיים נצברת שעה שעה ואם שני ההורים לא יודעים לזהות את ההצלחה ולכוון את הילד אליה, ההתקדמות תהיה חלקית. יסודות משותפים פירושם, באולפן שלי, התקדמות מהירה. לעיתיים קרובות אנו מצליחים לרתום, דרך ההיגיון של השיטה, ודרך צבירת הצלחות, גם את ההורים העסוקים ביותר והספקניים ביותר, אבל את ההתגייסות יצטרך בעלך לעשות בעצמו. הטיפול אינו 'נפשי' אלא חווייתי ומעשי מלי

בתנו בת 15 בכתה י'

בתנו בת 15 בכתה י'. כל השנים היא מסתדרת בצורה סבירה בצורה חברתית, גם אם אין לה הרבה חברות. היא לא מנהיגה אבל משתלבת ללא קושי. בחודשים האחרונים, ועוד יותר כעת בתקופת השביתה, אנחנו רואים שהיא מתכנסת יותר מקודם, מתרחקת, לא יוזמת קשרים ובסך הכל יש הרעה במצב החברתי. היא לא כל כך מוכנה לדבר על כך איתנו ואומרת שבסדר לה. האם עלינו ללחוץ עליה? האם להמתין לסוף השביתה? האם יש צורך בעזרה?


 


תשובה :


השאלה המבחינה היא האם בתכם רוצה לשמור על קשר חברתי ואינה מצליחה, או שבאמת אין לה כעת צורך בקשר כזה. תוכל להנות מטיפול במקרים הבאים: אם נפגעה על ידי חברים ואינה יודעת כיצד לחזור וליצור קשר, אם מטרותיה החברתיות הן ריאליות ( למשל רוצה להיות בוועדה בכתה, לעומת רוצה להיות יושבת ראש מועצת התלמידים של כל בית הספר), או אם יתברר שהיא פועלת באנטגוניזם ומרחיקה מעליה חברות וחברים, אז אפשר לעשות התערבות טיפולית על מנת להראות לה כיצד פועלת המערכת החברתית. אם יש לה מטרות לא ריאליות תצטרכו אתם להראות לה את המציאות, ואם תשתכנעו שהיא באמת זקוקה לפסק זמן, ויכולה לחזור לחברה, אני מציעה רק לעקוב אחריה ולא למהר לטפל. מלי